חזיון הבריאה האוניברסלית
|
תארו את החוויה:
לפני מספר שנים חלמתי חלום צלול (*מודע) מאוד והייתי רוצה לחלוק אותו איתך.
בחלומי טיילתי באזור הומה אדם כאשר לפתע ראיתי מערה רחוקה. משום מה נמשכתי לכיוון המערה והחלטתי להיכנס ולחקור.
כשנכנסתי למערה הבחנתי בקבוצה קטנה של אנשים פרימיטיביים שישבה סביב מדורה במרכז המערה. לפי הטון ואופי קולם, הם דנו במשהו בעל חשיבות. כשהתקרבתי הם הפסיקו לדבר ואחד קם וניגש אלי. הוא עמד שם כמה רגעים, חייך, ואז אחז בידי והוביל אותי אל מחוץ למערה ואל קרוסלה שנמצאת ליד הכניסה למערה.
על הקרוסלה היו דמויות עץ צבועות בעבודת יד, שנראו כמו פיות או סוג של אנשים קטנים. כשהתקרבנו לקרוסלה, היא התחילה לנוע במעגל ולהשמיע מוסיקה ממריצה ורועשת. האיש הפרימיטיבי הצביע על הקרוסלה כמציע שהוא רוצה שאעלה עליה. זה נראה מרגש וידעתי שזה יהיה כיף. קפצתי על הקרוסלה והיא החלה לנוע במהירות עד שהכול היה מטושטש סביבי.
על פניי חלפו הרבה תקופות חיים שונות, שבכל אחת מתקופות אלו היה לי תפקיד ומראה שונה. הכרתי את עצמי כמו אנשים רבים ובתקופות שונות - בעבר ובעתיד.
פתאום הוקפצתי לחלל בו הייתי הדבר היחיד שקיים. היה חושך מוחלט, אבל איכשהו הייתי מוקף באור מבריק. למעשה, הייתי האור. הייתי כל מה שהיה. לא היה שום דבר אחר חוץ ממני. בהווייתי התנהלה שמחה טהורה, אהבה ללא תנאי, והייתה תחושה טובה בסדר גודל כזה שאי אפשר לתאר במילים. אותה. הזמן לא היה קיים. פשוט הייתי. הייתי קיים. אני הייתי אני ולא שום דבר אחר. הייתי כאן לנצח ואישאר כאן לנצח. המחשבה עלתה במוחי שזה נפלא אבל אני צריך לגרום ל"תנועה". הייתי צריך לגרום ל"זרם אנרגיה". באותו רגע היה לי דחף מוחץ ומשכנע ליזום זרם אנרגיה.
ידעתי שאם אבחר לפעול בצורה זו, אנרגיות יופעלו ותתקיים יצירה. זזתי. מסביב ובתוכי ראיתי גלקסיות מתהוות. יקומים נוצרו וכוכבים נולדו. זה היה מרגש, ככל שהתלהבתי יותר, כך נוצרו יותר גלקסיות.
מחשבה אחרת עלתה במוחי. עד כמה יהיה מרגש לחקור את הבריאה החדשה הזו שהייתה קיימת. כשמחשבה זו נכנסה במוחי, נולדתי.
להלן שיר שנבע מהחוויה.
"מוקדש לכל מחפשי האמת"
בתהום הנצחית בה אין מידות, רוחב או גובה
שטתי כנצנוץ של אור אלוהי מבריק ביותר.
מודע להווייתי, לא שאלתי כיצד הגעתי
מהרהר בשלמות, ואין דבר אחר מלבד קיומי.
תחושת בדידות הגיעה, קשה מנשוא
תהיתי אם יש משהו שיאהב אותי ואני אותו.
ככל שעברו עידנים בחלל הנצחי,
צורך עז ליצור ולהתנסות חלחל בי.
ידעתי שבכוחי ליצור אנרגיה יש מאין,
כעת בקעו בנצח ראשונות התוכניות,
ברגע אחד קצר, קפצתי אל הלא נודע
אור לבן מבריק ואהבה אין סופית מתממשים לחומר.
עכשיו הריקנות התחלפה בממדים אין סופיים,
הבטתי בהם בפליאה והמשכתי באומץ
אל תוך הנצח נשפכתי כאנרגיה
בגלקסיות שזה עתה נוצרו, עולמות חדשים לגלות הגיחו.
הבריאה החדשה נסכה בי אושר רב,
ורצון להתנסות באמת ובאור
אל העולמות האינסופיים קיפצתי בחדווה,
מתפצל לכל עבר במפץ של חומר פיזי.
יצירותיי הסבו לי אושר לא מוגבל,
וכאן מצאתי שיש לחלוק אותו עם ישות נוספת
להתענג יחדיו כל ימינו מאותה בריאה
לחלוק מחשבות ובעיקר אהבה.
לחיות כל יום במלאות והשלמה מוחלטת,
שני לבבות טהורים מלאים בסקרנות ותשוקה,
לאחר שנעשה המעשה והיינו יחד,
לא נזקקתי עוד לדבר זולתנו.
ככל שמיני האנושות התפתחו והעמיקו,
קולו של הניצוץ האלוהי המשיך להדהד בי ברכות.
המדע התקדם בצורה מפליאה אך חסרה
וקול החכמה הגדולה נבלע בחומר.
המשיך האדם לחרחר מלחמות ויגון,
לא מבין שהוא חלק בלתי נפרד מהבריאה כולה.
בייאושו שכב מתייסר בלילה חשוך וסוער,
חסר אונים וחסר אנרגיה.
כלפי השמיים בזעם ובצער, הוא קרא בקול רם
מבקש עזרה מכל ישות שמימית, מכל ברוא ואלוה.
בחדרו טעון הייאוש נגלה ניצוץ לפתע,
אהובי, תפילותיך נענו עוד לפני ששאלת.
קול עדין ומלא באדיבות כך לחש
החכמה החדשה היא הכלי לחייך.
בשמחה אינסופית חיפש האיש אדם אחר מלבדו,
והכיר באורו הגדול כתשובה לבדידות.
עבור כל המחפשים האמיתיים תמיד יש את המאסטר
שידע לנחם, לתת הכוונה בדרך חזרה הביתה.
האזן בשקט לקול האלוהי בתוכך,
וכל יום חדש יתחיל בשלמות,
אל תחפש את גן העדן בחוץ
חפש אותו בתוכך, שם תמצא את כל שאיבדת.